|
במשך דורות רבים עמדו רבים מאומות העולם והשתאו למראה של המשפחה היהודית. לא אחת ניסו הללו להבין את הקסם שבה, את השלוה שלה ואת האושר שהיא מעניקה. עד עצם היום הזה, גם כאשר העולם כולו עומד חסר-אונים בפני מכת הנישואין ההרוסים - מהווה המשפחה היהודית המקורית סמל של יציבות, טוהר ונאמנות. עד עצם היום הזה מתקנאים רבים באושר המופלא של האנשים המנהלים חיי משפחה יהודיים. סודה של המשפחה היהודית טמון במערכת המצוות הכלולה במושג "טהרת המשפחה". מערכת זו שומרת על רעננות חיי הנישואין, מגינה על בני הזוג ומעניקה בכך אושר ויציבות. מצוות טהרת-המשפחה מהווה את ההמחשה הטובה ביתר לכך, שמצוות הבורא הן גם המפתח לחיים בריאים, יפים, מהנים ומאושרים בעולם-הזה. אמנם, לא בשביל זה אנו מקיימים את המצוות. אנו מקיימים אותן מפני שכך ציוונו בורא-העולם. אולם זה מרגש למדי לראות, עד כמה חופף מילוי רצון ה' את האושר הגופני והנפשי כאן בעולם הזה. חוקי היהדות מקדשים את חיי המשפחה. מרוממים את הקשר שבין איש לאשתו מהרמה הגופנית-הבהמית אל רמה גבוהה של קדושה, טוהר והתעלות. היהדות אינה שוללת, חלילה, את חיי האישות. היא רק דורשת להעלותם ולקדשם. גישה זו מעניקה תוכן אחר לגמרי לחיי המשפחה. תקופת הנידות שבה הופכים יחסי האיש והאשה ליחסי אח-אחות מרעננים מידי חודש מחדש את חיי הנישואין. הם מחסלים את השיגרה והשיעמום, פגעים שזוגות כה רבים בעולם המודרני סובלים מהם. חיי האישות המתחדשים עם תום ימי הנידות הם צעירים יותר, עמוקים יותר ואציליים יותר. עובדה זו מלמדת על התבונה העמוקה הטמונה במצוות טהרת-המשפחה, פשוט מהבחינה הארצית. חוקרים מהוללים רבים ששמעו על חוקי הטהרה לא הסתירו את התפעלותם. רופאה נודעת, לא יהודייה, מאנגליה, שהקדישה שנים רבות לחקר בעיות האשה והמשפחה, כתבה במחקרה: "שמעתי על חוקי הדת היהודית - זהו החוק המתקדם ביותר בעולם בשטח זה. אלה שסידרו את חייהם לפי חוקים אלה - הם מאושרים". אולם, כאמור, חשיבותם העצומה של דיני הטהרה אינו מצטמצם רק בכך, שהם מעניקים אושר למקיימיהם. תכונה חשובה הרבה יותר שיש בטהרת-המשפחה היא - הבטחת השתמרותה של טהרת העם היהודי! הילדים הנולדים המקשר המושתת על טהרת-המשפחה הם עדינים יותר, טהורים יותר, מרוסנים יותר ומוכשרים יותר. ליבם פתוח יותר אל הרוחניות ואל הקדושה והם נמשכים פחות אחר התאוות הגופניות והחמרנות. כבר מרגע לידתם יש להם נתונים יהודיים טובים יותר. לעומת זאת, ילדים שנולדו מקשר בלתי טהור - חסרים סגולה זו. הם יכולים להיות פקחים ונבונים, אולם יחסר להם טוהר נפשי מסויים. מבחינה זו נגרם להם נזק נפשי (מלבד הנזק הגופני, דבר שעליו מצביעים רופאים רבים) בלתי ניתן לתיקון. הורים בישראל חייבים לזכור את משמעות האחריות המוטלת עליהם. במעשיהם הם קובעים את גורל ילדיהם ונכדיהם עד סוף כל הדורות. אי-הקפדה על דיני טהרת-המשפחה מהווה גם מעשה בלתי מוסרי. היא שוללת, במידה ידועה, את יכולת הבחירה-החופשית של הילדים, בכך שכבר מרגע לידתם חסירה להם אותה טהרה יהודית. זו אחריות כבדה ביותר המוטלת על ההורים. המאמץ הנדרש לשם קיום דיני טהרת-המשפחה - והוא אכן מאמץ די רציני, ביחוד למי שלא הורגל לכך - הוא אפסי וחסר-ערך לעומת התועלת הבלתי-ניתנת-למדידה הבאה על-ידה ולעומת האושר שהיא מביאה למשפחה כולה. בני-זוג שיתחילו להקפיד על שמירת טהרת-המשפחה ימצאו את עצמם בתוך זמן קצר אסירי-תודה לאבינו שבשמיים על שהעניק לנו את חוקי-החיים הללו. חוקי טהרת-המשפחה מהווים אחד המרכיבים החשובים של המשפחה היהודית. לאלה יש להוסיף את גישתה הכללית של היהדות כלפי התא המשפחתי. היהדות רואה בתא-המשפחתי אבן-יסוד שעליה נבנה עם ישראל. תפקידי האיש והאשה בבית היהודי הם תפקידים מקודשים, המושתתים על כבוד הדדי רב, על נאמנות, ועל מחוייבות עמוקה של האחד כלפי השני. בית כזה מגדל ילדים יהודיים בריאים בגופם ובנפשם המביאים אושר להוריהם ולבני משפחתם. היהדות מלמדת את ההורים לראות את הברכה הגדולה שבכל ילד שנוסף למשפחה, את הזכות הנפלאה שבדבר ואת האושר שכל ילד מביא. היהדות מתנגדת בתקיפות לנורמה המשונה של משפחות קטנטנות ורואה בה עיוות חמור וטעות יסודית בעצם ההתייחסות כלפי הילד. ילדים אינם נמדדים במונחים של כסף ושל נוחות. חלילה לנו לערב שיקולים כאלה בכל הקשור להבאת עוד ילד יהודי לעולם. כל ילד בבית פירושו - עולם נוסף. הוא מרחיב ומעשיר את עולמם של ההורים ושל כל בני הבית ומביא לכולם אושר רב יותר. הנטל הכלכלי והמאמץ הפיסי והנפשי הנדרש כדי לגדל ילד נוסף בבית - אינו עומד בשום יחס מול הברכה והאושר שהילד מביא. וחשוב לזכור, סוף סוף, כי ישנו מי שזן ומפרנס את הבריאה והוא גם יתן בידי ההורים את הכוחות והמשאבים הדרושים כדי שלא יחסר להם ולבני-ביתם דבר. אדרבה, ילד נוסף זה עשוי להביא הרחבה בלתי צפוייה, גם ביחס למצב שהיה קיים בטרם נולד. כך, בטהרה ובהתייחסות הראוייה כלפי התא-המשפחתי, נבנית ריקמת-היסוד של עם ישראל וכך יהיה מובטח אושרו של כל יהודי, גבר ואשה, ילד וילדה, נער וזקן. כך גם יהיה מובטח עתידו הנצחי של העם היהודי. הדינים העיקריים: נקדים ונאמר כי דיני הטהרה מורכבים ואין לסמוך על הדינים המובאים כאן כמבוא כללי בלבד. ראוי מאד ללמוד את דיני טהרת המשפחה בשיעורים המתקיימים בנושא זה בבתי חב"ד ובמקומות רבים נוספים. כמו-כן ניתן ללמוד דינים אלה אצל "מדריכות כלות". קיימים כיום ספרים רבים שנכתבו בשפה קלה וניתן לרכשם בחנויות ספרי הקודש. יעוץ בנושא זה ניתן לקבל גם אצל הבלניות במקוואות הטהרה לנשים. כשהאשה מקבלת את המחזור החודשי, או כשהבחינה בהפרשה דמית (מכל סיבה שהיא) – מתחייב שינוי מיידי בכל מערכת היחסים שלה עם בעלה. מרגע זה ועד לטבילה חל איסור על קיום יחסי אישות ועל כל ביטוי של קלות-ראש. עליהם להמנע מכל מצב שיש בו כדי לעורר תשוקה לקירבה גופנית.
כשהדימום פוסק לחלוטין - אך בכל מקרה, לא לפני שחלפו חמשה ימים מתחילתו - עורכת האשה, לפני שקיעת החמה, בדיקה יסודית בגופה כדי לוודא שהדימום אכן פסק. במקרה שהיא אכן מוצאת את עצמה נקיה - היא מתחילה בספירת שבעה ימים המכונית "שבעה נקיים". בכל יום, בבוקר ולפני השקיעה, היא בודקת את עצמה מחדש וכן היא מקפידה לבדוק את בגדיה ואת כלי-מטתה. (האיסור על קירבה עם הבעל עומד בעינו בימים אלה). בלילה שלאחר שבעת הימים הנקיים יכולה האשה לטבול, וטבילתה היא מצווה. הטבילה יכולה להתבצע רק במימי מקווה כשרה. כיום יש כמעט בכל ישוב מקווה מודרני, עם כל התנאים הסניטאריים, ההופך את הטבילה לחווייה עבור כל אשה. לפני הטבילה צריכה האשה לוודא שלא דבוק על גופה שום דבר שיש בו כדי להפריד בין מימי המקווה לבין גופה. היא צריכה לרחוץ היטב את עצמה, לחפוף ביסודיות את שערותיה ולהסיר מגופה כל חציצה. או-אז היא נכנסת אל המקווה, טובלת וחוזרת לחיים חדשים וטהורים עם בעלה.
חשוב לזכור, כי כל עוד לא טבלה האשה בימי מקווה כשר - עומד בעינו האיסור על כל קירבה גופנית עם הבעל, אף אם כבר חלפו שנים רבות מאז הדימום האחרון. חשוב להביא זאת לידיעתן של נשים שעברו את גיל הפריון, שכן, דוקא במצבן יש ביכולתן לשחרר את יחסיהן עם בעליהן מכל איסור באמצעות טבילה אחת ויחידה (אלא אם כן יגלו דימום נוסף, מכל סיבה שהיא); במאמץ חד-פעמי (אם בכלל ניתן להגדיר את הטבילה במקווה כמאמץ) הן נכנסות לחיים יפים וטהורים לאורך ימים ושנים טובות.
|
ב"ה
"רבי מאיר אומר: מפני מה אמרה תורה נידה לשבעה? מפני שרגיל בה וקץ בה; אמרה תורה: תהא טמאה שבעה ימים, כדי שתהא חביבה על בעלה בשעת כניסתה לחופה" (מסכת נידה לא,ב)